"הוא עדיין פה, אבל כבר לא אותו אדם" – להבין את הלב הכואב של בני זוג מטפלים בדמנציה

הוא לא מי שהיה, וגם אני לא מי שהייתי

מה עושים כשהאדם שאת אוהבת משתנה לך מול העיניים? כשהמבט כבר לא אותו מבט, והקשר – שהיה פעם עוגן – הופך לקו דק ומטושטש?

מטפלות רבות מתארות תחושת בלבול עמוקה: הוא עדיין חי, נושם, אוכל, יושב לידי.

אבל בפנים – משהו נשבר. הוא לא בדיוק מי שהיה, ואני כבר לא מרגישה שאני מי שהייתי.

ולמרות הכול, את ממשיכה – כי את אוהבת. כי את לא מוותרת. כי אין ברירה.

יגון בדמנציה: האבל שאף אחד לא מדבר עליו

כאשר בן זוג מתמודד עם דמנציה, מתרחש תהליך של אבל מתמשך – אובדן שלא נגמר ביום אחד, אלא מתרחש לאורך זמן, בשקט, בצעדים קטנים.

זה כאב שאין לו טקסים או מילים רשמיות.

אבל הוא שם. והוא אמיתי.

המודל הדו-מסלולי ליגון בדמנציה: להבין מה קורה בתוכך

הפסיכולוג פרופ’ שמעון רובין פיתח מודל שמסביר את מה שאת מרגישה – בלי לשפוט ובלי לנסות "לתקן". המודל מציע שתי דרכים מקבילות בהן אנחנו מתמודדים עם אובדן:

1. המסלול התפקודי:

איך את מתמודדת ביום־יום? האם את ישנה טוב? מתפקדת? אוכלת? מוצאת זמן לעצמך?

המסלול הזה עוסק בבריאות שלך, בעומס, בעייפות, ובשחיקה.

2. המסלול של הקשר:

איך נראה הקשר ביניכם היום? האם את עדיין מרגישה שיש שם "אנחנו"?

האם את יכולה להיפרד קצת־קצת, מבלי לאבד את עצמך?

שני המסלולים חשובים, והם מתקיימים יחד. לפעמים את חזקה ומסוגלת – ולפעמים כל מה שאת רוצה זה שמישהו יחזיק גם אותך לרגע.

את לא לבד. ויש דרך לעבור את זה אחרת.

במפגשים שאני מציעה – אישיים או קבוצתיים – תוכלי:

• לזהות את האבל שאת חווה ולתת לו מקום בטוח.

• ללמוד כלים לשמירה על איזון רגשי, גם כשקשה.

• להבין איך אפשר להישאר בקשר – גם כשהוא משתנה.

• לחזור ולהתחבר לעצמך, בלי רגשות אשמה.

כי את לא רק מטפלת. את גם בת זוג, אשה, אדם שראוי להחזקה, להבנה – ולרגעים של נשימה.

רוצה לדבר על זה?

אני מזמינה אותך לפגישת היכרות, או להצטרף לקבוצת ליווי קטנה, בטוחה ומכילה, בדיוק בשביל נשים כמוך.

כדי שתוכלי להמשיך לטפל – את צריכה גם שיטפלו בך.